גזר דין בתיק ת"פ 525-07-12

כללי

ביום 20/6/12 שדד הנאשם מכשיר טלפון סלולארי (להלן: "פלאפון") מקטין. הוא  נעצר מייד וכתב האישום המקורי נגדו הוגש ביום 1/7/12.

שבועיים לאחר מכן, ביום 15/7/12, בעוד הנאשם נתון במעצר, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום כך שסעיף העבירה שונה מ"שוד בנסיבות מחמירות" על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), לעבירת "שוד" לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (א') (להלן: "כתב האישום") והורשע בביצוע העבירה המפורטת בו.

הצדדים לא הגיעו להסדר עונשי והוריתי על עריכת תסקיר של שרות המבחן.

כתב האישום

בכתב האישום נטען כי ביום 20/6/12, סמוך לשעה 22:00, בכביש המצוי בין גבעת עדה לרגבים, הלך קטין (להלן: "הקטין" או "המתלונן") לכיוון רגבים. הנאשם הגיע לשם כשהוא נוהג ברכב, יצא מן הרכב וביקש מהקטין את מכשיר הפלאפון שלו, על מנת לבצע שיחת טלפון.

משהקטין סירב, דרש ממנו הנאשם באיומים את הפלאפון, אחרת יכה אותו ולאחר מכן חטף את הפלאפון מידי הקטין והחל לברוח.

הקטין רץ בעקבות הנאשם אך הנאשם זרק לעברו אבן שפגעה ברגלו.

כאמור, הנאשם הודה בעובדות הנ"ל והורשע בביצוע עבירת "שוד" לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין.

תסקירי שרות המבחן

בתסקיר הראשון מיום 29/10/12, פורטו נסיבות גדילתו של הנאשם שהיה כבן 21 וחצי שנים בעת ביצוע העבירה, ומחמת צנעת הפרט לא אפרטן אך אציין בתמצית שעם אביו הביולוגי אין לו כמעט קשר בשל התמכרותו של האב לסמים ונקיטת אלימות מצד אביו כלפי אמו, אשר התגרשה ממנו ונישאה לאדם אחר אשר נפטר, וגדילתו והתפתחותו היו בצל חיים קשים, אך תוך קשר משמעותי וקרוב עם אמו. את לימודיו עזב לאחר 10 שנים, כדי לסייע למשפחתו שהיתה במצוקה כלכלית ומצה"ל נפלט בשל "אי התאמה" כעבור שנה וחודשיים, לאחר שביצע עריקות.

שרות המבחן התרשם מבחור צעיר שגדל במציאות קשה ומורכבת, נעדר דמות אב גברית כמקור להכוונה ותמיכה, התקשה להסתגל למסגרות, חסר מודעות לחלקים הבעיתיים בהתנהגותו ובמצבי לחץ בהם הוא חווה פגיעה בדימוי העצמי ובבטחונו, מתקשה לשלוט בהתנהגותו ומגיב באופן אימפולסיבי.

הנאשם שוחרר ממעצרו ל"מעצר בית" בבית אחותו ובמסגרת "פיקוח מעצר" החל להביע חרטה מילולית על התנהגותו ולהכיר בהשלכותיה וחומרת מעשיו.

הנאשם נמצא זקוק לטיפול על מנת להעלות את מודעותו לדפוסיו הבעיתיים וכדי לרכוש כלים להתנהגות מותאמת במצבי לחץ, תוך שביטא מוטיבציה להליך טיפולי ושולב בקבוצה טיפולית מתאימה. נוכח האמור, ביקש שרות המבחן בתסקיר זה דחייה בת 4 חודשים, בקשה לה נעתרתי.

בתסקיר השני מיום 7/03/13, צוין כי הנאשם השתתף בקבוצה טיפולית.

שוב תיאר שרות המבחן את הנאשם כבחור צעיר שגדל במערכת משפחתית מורכבת, ברקע אב מכור לאלכוהול (כפי הנראה גם סמים כמו שצויין בתסקיר הראשון), תוקפני ואלים, ואם שהתקשתה להציב לו גבולות. הנאשם אשר אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז, לא סיים את לימודיו התיכוניים ואף מצה"ל נשר, כאמור.

הנאשם השתתף באופן סדיר בתהליך הטיפולי ודיבר בפתיחות אודות הסתבכויותיו בפלילים. לקח אחריות על הפגיעה באחר תוך הבנת המניעים שעמדו ברקע מעשיו, והביע מוטיבציה לשקם את חייו ולנהל אורח חיים נורמטיבי. שרות המבחן התרשם מהתמדתו בהליך הטיפולי ומכנות המוטיבציה לערוך שינוי בחייו.

לדעת קצינת המבחן, ההליכים המשפטיים ומעצר הבית הממושך אילצו את הנאשם להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של התנהגותו על חייו והוא מסוגל ללמוד לקחת אחריות על מצבו ולרכוש כלים להתמודדות במצבי משבר :

"... להערכתנו באם יהיה נתון במסגרת טיפולית בשרותינו וישתף פעולה כנדרש, יהיה בכך כדי להפחית את הסיכון להישנות ביצוע עבירות בעתיד. לאור האמור, גילו הצעיר, הערכתנו מנזקקותו ומסוגלותו להשתתף בתהליך טיפולי לצעירים עוברי חוק, באופן שיהא בו להפחית מהסיכון לבצע עבירות בעתיד, אנו ממליצים כי במידה ויוטל עליו מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שרות. זאת על מנת לאפשר למאור להמשיך בקשר הטיפולי המשמעותי בו נתון, במסגרת העמדתו בצו מבחן שרותינו למשך 18 חודשים. במהלכו נהווה עבורו מסגרת מכוונת ומציבת גבולות, ונסייע לו לרכוש כלים להתמודדות תקינה. במסגרת צו המבחן נפעל להפנייתו לתוכנית "עתיד בטוח לצעירים", מטעם אגודת "ניצן" והמוסד לביטוח לאומי, אשר מטרתה לסייע לצעירים בעלי הפרעות קשב וריכוז להשתלב בתחום התעסוקתי, כאמצעי נוסף לניהול אורח חיים נורמטיבי".